החלטה בתיק בש"פ 2995/05

1.        בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.3.05 (השופטת מ' בן דוד) בו הוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים הפליליים נגד העורר ושניים אחרים.

2.        על פי כתב האישום מיוחסות לעורר ביצוע שורת עבירות אלימות בשני אישומים שונים. העורר ועוד ארבעה אחרים בילו במועדון בעיר בית שאן (להלן: החבורה). בשולחן הסמוך אליהם ישבו באותה עת ארבעה אחרים ובינם המתלונן. בשלב מסוים החלו נזרקים זיתים מהשולחן בו ישבה החבורה לעבר השולחן הסמוך. המתלונן פנה לעברם וביקש לדעת מי מהם אחראי לזריקת הזיתים. בתגובה, סטר העורר בעוצמה בפניו של המתלונן והמשיך לתקוף אותו בצוותא עם חבריו. בקטטה שפרצה נדקר המתלונן על ידי חבריו של העורר ואילו זה האחרון הכה את המתלונן באמצעות כסא. העורר וחבריו המשיכו לתקוף את המתלונן, גם לאחר שהופל על הרצפה. בנוסף, אחד התוקפים חבט באגרופו בראשה של ידידתו של המתלונן, אשר ניסתה להפריד בין המתקוטטים, ואף הפילו ארצה את חברתו שניסתה גם היא לעשות כן. הקטטה הסתיימה רק לאחר שמאבטחי המקום הצליחו להרחיק את התוקפים מהמועדון, אולם הם המשיכו לאיים על המתלונן וחבריו כי ירצחו אותם אם יתלוננו במשטרה. כתוצאה מהקטטה סבל המתלונן מחבלות, דקירות ושבר בידו הימנית.

            במסגרת האישום השני נטען, כי לאחר סילוקם מהמועדון בו בילו, חזרה החבורה לעיר עפולה, התכנסו בקיוסק השייך למשפחת העורר, תיאמו גרסאות וקשרו קשר להצית את המועדון בבית שאן. החבורה הצטיידה בבקבוקי תבערה, חזרו בשנית למועדון והשליכו אותם לעברו.

           העבירות שיוחסו לעורר בכתב האישום הן חבלה חמורה בנסיבות חמורות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, תקיפה סתם בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט, איומים, חבלה בכוונה מחמירה, ייצור נשק, הצתה, היזק בחומר נפיץ, קשירת קשר לביצוע פשע וכן, הסתייעות ברכב לביצוע פשע.

3.        לטענת בא כוחו, העורר אומנם נכח במקום בעת האירוע, אולם הוא לא נטל חלק פעיל בקטטה וניסה להפריד בין הניצים. מכל מקום, המתלונן לא נדקר על ידי מי מהתוקפים, אלא נחתך משברי זכוכית שהיו על הרצפה. כמו כן, נטען כי המתלונן לא זיהה את העורר כאחד התוקפים. לטענת בא כוחו, בהודעתו הראשונה טען המתלונן שהוא  חושב שהעורר היה בין התוקפים ואילו בהודעתו השנייה אמר שזיהה את העורר בוודאות. סתירה זו מהותית, לטענת ההגנה, שכן העורר והמתלונן מתגוררים בשכנות ומכירים מזה שנים. בנוסף לכך, נטען כי דנה אסולין, ידידתו של המתלונן שנכחה באירוע, אף היא לא זיהתה את העורר במסדר הזיהוי שנערך בתחנת המשטרה. טענה נוספת שהועלתה על ידי ההגנה נגעה להפלייתו לרעה של העורר לעומת אחד מחבריו אשר נטל חלק באירועים ושוחרר ממעצר.

           באת כוחה של המדינה עמדה על האלימות הקשה שהופעלה באירוע כלפי המתלונן. לטענתה, המתלונן וחבריו זיהו את העורר ותיארו את חלקו במעשים. אשר למסדר הזיהוי שנערך לעדה דנה אסולין, זו הצהירה בפני החוקרים במשטרה כי היא מפחדת להצביע על מי מהחשודים בכל פעם שנתבקשה לזהות מי מהחשודים ולכן אין לייחס משקל מהותי לכך שלא הצליחה לזהות את החשודים. אשר לאישום השני, אחד מבני החבורה גיא אזרזר, הודה במעשי החבורה בפני מדובב משטרתי. הודאה זו, כך נטען, הנה ראיה המרכזית הקושרת את העורר לאירוע.

4.        סבורני, כי די בראיות התביעה כדי להביא למעצר העורר עד תום ההליכים הפליליים נגדו. הקשיים עליהם הצביע בא כוחו בחומר הראיות יעמדו למבחן במסגרת ההליך העיקרי המתנהל נגד העורר, אך אין באלו כדי למנוע את מעצרו כאמור.

            לגישת בא כוחו של העורר, יש ליתן משקל לגילו הצעיר של העורר, כחלק ממכלול השיקולים אותם על בית המשפט לשקול בבואו להורות על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו (בש"פ דרור שקד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 9.12.2004)). עם זאת, גילו של הנאשם אינו מקנה לו חסינות מפני מעצרו, זהו אך שיקול אחד אותו יש לבחון בנוסף לשיקולים הרלוונטיים הנוספים, שיקולים המטים את הכף, כפי שיפורט להלן, לכיוון מעצרו של העורר.

           האירועים המיוחסים לעורר הנם חמורים. העורר וחבריו יזמו במודע את הקטטה במועדון בו בילו, וסטירת הלחי שסטר העורר בפני המתלונן הייתה האות לפתיחת מסכת האלימות הקשה והפראית שהופעלה נגד המתלונן על ידי העורר וחבריו. לדאבוני, לאחרונה הפכו לשכיחים המקרים בהם מותקף אדם בשל אמירה או מעשה שלא מצאו חן בעיניו של אחר. תרבות של אלימות הפכה בת בית במחוזותינו ובמיוחד בחבורות של נערים צעירים שיוצאים לבילוי המסתיים בשימוש בכוח ופגיעה בנפש, תוך יצירת אווירה של מתח ומסוכנות (ראו: בש"פ 2453/05 מחמוד חטיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 28.3.2005)). במקרה דנן, עוד הגדיל העורר לעשות בכך שהוא וחבריו עשו כל שביכולתם על מנת להכשיר את הקרקע לקראת תקיפתם חסרת הרסן. רצף העבירות בהן מואשם העורר, תכנון ביצוען, ותרומתו הפעילה לאירועים -  כל אלה מעידים על מסוכנותו הרבה לכל אלו העשויים להיקלע במקרה למחיצתו.

           בנוסף, מצאתי טעם בטענות המשיבה בכל הנוגע לחשש מפני שיבוש הליכי המשפט (סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996). על פי הודאתו של אחד מהנאשמים, גיא אזרזר, העורר וחבריו תיאמו את גרסותיהם לאחר שסולקו מהמועדון ובטרם חזרו אליו בשנית מצוידים בבקבוקי תבערה. העורר מתגורר בשכנות למתלונן וחבריו ופחדם של אלו, על פי הנטען, הוביל לסירובה של דנה אסולין להצביע על מי מהנאשמים במסדר זיהוי שנערך בתחנת המשטרה. החשש מפני שיבוש הליכי המשפט וההשפעה על עדי התביעה הנו חשש ממשי וקרוב ובכך, כשלעצמו, יש כדי להקים עילת מעצר נוספת במקרה דנן.

           אשר להשגות בא כוח העורר הנוגעות להפלייתו לרעה, אכן, הנאשם גיא אזרזר שוחרר למעצר בתנאים מגבילים. אולם, אין בכך ולו שמץ של הפלייתו לטובה לעומת חבריו. אין חולק, כי חלקו באירוע התקיפה מינורי והסתכם בהסעתם של התוקפים ברכבו לאחר ביצוע מעשה התקיפה. אף על פי שאין להקל ראש בחלקו של גיא במכלול האירועים, ניתן להבחין בבירור בין תרומתו שלו לאירוע ובין תרומתו של העורר והנאשמים האחרים. אשר על כן, בנסיבות אלו, דינה של טענת ההפליה להידחות (ראו בעניין זה: בש"פ 7909/99 יוספאשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 18.11.99)).

לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות.

           ניתנה היום, א' ניסן תשס"ה (10.4.05).

                                                                                                 ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: